<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ו'</h1>
<h2>דף צג:</h2>
אומצא דאסמיק הוא וחלייה אסיר [פסחים ע"ד ע"ב], פי' מפני שפולט הדם וחוזר ובולעו, לא אסמיק הוא וחלייה מותר, פי' דלאו דם הוא דנפיק מיניה אלא מוהל בעלמ', רבינא אמ' אע"ג דלא אסמיק הוא וחלייה אסור אי איפשר דלית ביה שורייקי דדמא, א"ל אמימר לרב אשי, אבא. וכולהו אמוראי שרו כי לא אסמיק — היכא דלא אסמיק בר מלישנ' קמ' דרבינא. [אמר רב נחמן אמר שמואל ככר שחתך עליה בשר וכו'] [חולין קי"ב ע"א] ואפי' מאן דשרי הת' חלא דאומצא דלא אסמיק, משום הא דנפיק ממילא מוהל בעלמא. אבל האי דנפיק אגב דוחקא דסכינא דסמיק אע"ג דאומצא לא אסמיק, דם הוא ואסור. שמואל שדי לכלביה אפי' האי דסמיך ואפי' האי דקליש דילמ' אתי לחלופי בהאי דסמיך, דאי בהאי דסמיך קאמ' הא אמרה שמואל חדא זימנא. ורב הונא הוה יהיה ליה לשמעי' ורבא הוה אכיל ליה, (לא) פליגי אדשמואל. א"ל מר אמימר לרב אשי, אבא האי חלא דחליט ביה זימנא חדא לא חליט בה זימנ' אחריתי. פסקו הגאונים האידנא דלא בקיאינן בחליטא, לא סמכינן אחליטא בין חלטיה ברותחין בין חלטיה בחלא לא שרינן לקדירה, בין אסמיק בין לא אסמיק לא שרינן חלייה. מלייתא, מסקי' דשריא, בין פומא לעיל בין פומא לתחת דאמ' כבולעו כך פולטו, פי' כשנפלט הדם מן הבשר שבתוך הטלה עם בליעתו פולטו לחוץ, משום דנורא מישאב שאיב והוי כחתיכה עבה של בשר שהאור מפליט כל הדם שבתוכה, ולא הוי כבשר המפליט בתוך הקדירה. רבא טפיל ליה בר גוזלא. הילכ' דסמידא בין אסמיק בין לא אסמיק שרי, דחיורייתא אי זיג כזוזא חיורא אין אי לא לא, ושאר קימחי אי אסמיק אסיר ואי לא שרו, וכולהו לא איירי אלא דשפדינהו בשפודא וכנגד הגחלים דנורא מישב שייב, דומיא דצלי של פסח דמייתי עלה, אבל בבצק כעין שלנו כל העסק שלא יצא השמנונית לחוץ וכל מה שבתוכו, ולא שייך למימ' ביה כבולעו כך פולטו. ובכל עניינים אסור בין דסמידא בין דחיורי בין דשאר קימחי.
<h2>דף קיב.</h2>
אומצא דאסמיק הוא וחלייה אסיר [פסחים ע"ד ע"ב], פי' מפני שפולט הדם וחוזר ובולעו, לא אסמיק הוא וחלייה מותר, פי' דלאו דם הוא דנפיק מיניה אלא מוהל בעלמ', רבינא אמ' אע"ג דלא אסמיק הוא וחלייה אסור אי איפשר דלית ביה שורייקי דדמא, א"ל אמימר לרב אשי, אבא. וכולהו אמוראי שרו כי לא אסמיק — היכא דלא אסמיק בר מלישנ' קמ' דרבינא. [אמר רב נחמן אמר שמואל ככר שחתך עליה בשר וכו'] [חולין קי"ב ע"א] ואפי' מאן דשרי הת' חלא דאומצא דלא אסמיק, משום הא דנפיק ממילא מוהל בעלמא. אבל האי דנפיק אגב דוחקא דסכינא דסמיק אע"ג דאומצא לא אסמיק, דם הוא ואסור. שמואל שדי לכלביה אפי' האי דסמיך ואפי' האי דקליש דילמ' אתי לחלופי בהאי דסמיך, דאי בהאי דסמיך קאמ' הא אמרה שמואל חדא זימנא. ורב הונא הוה יהיה ליה לשמעי' ורבא הוה אכיל ליה, (לא) פליגי אדשמואל. א"ל מר אמימר לרב אשי, אבא האי חלא דחליט ביה זימנא חדא לא חליט בה זימנ' אחריתי. פסקו הגאונים האידנא דלא בקיאינן בחליטא, לא סמכינן אחליטא בין חלטיה ברותחין בין חלטיה בחלא לא שרינן לקדירה, בין אסמיק בין לא אסמיק לא שרינן חלייה. מלייתא, מסקי' דשריא, בין פומא לעיל בין פומא לתחת דאמ' כבולעו כך פולטו, פי' כשנפלט הדם מן הבשר שבתוך הטלה עם בליעתו פולטו לחוץ, משום דנורא מישאב שאיב והוי כחתיכה עבה של בשר שהאור מפליט כל הדם שבתוכה, ולא הוי כבשר המפליט בתוך הקדירה. רבא טפיל ליה בר גוזלא. הילכ' דסמידא בין אסמיק בין לא אסמיק שרי, דחיורייתא אי זיג כזוזא חיורא אין אי לא לא, ושאר קימחי אי אסמיק אסיר ואי לא שרו, וכולהו לא איירי אלא דשפדינהו בשפודא וכנגד הגחלים דנורא מישב שייב, דומיא דצלי של פסח דמייתי עלה, אבל בבצק כעין שלנו כל העסק שלא יצא השמנונית לחוץ וכל מה שבתוכו, ולא שייך למימ' ביה כבולעו כך פולטו. ובכל עניינים אסור בין דסמידא בין דחיורי בין דשאר קימחי.
